באר היטב חשן משפט תט״ז

מהדורה: תורת אמת 357

מקור שולחן ערוך, חושן משפט תט״ז
1 הכותל והאילן שהיו רעועים ונפלו והזיקו. ובו סעיף אחד: הכותל והאילן שנפלו לרשות הרבים והזיקו פטור מלשלם אע"פ שהפקירם לפי שאינם דומים לבור שהרי אין תחילתן להזיק וי"א דאם היה לו פנאי לסלקן ולא הפקירן חייב טור ס"א ואם היו רעועין ב"ד קובעין לו זמן ודוקא שהתרו בו ב"ד אבל בלא ב"ד אע"פ שהתרו בו חביריו אינו כלום מיהו אם חפר בכותל וגרם להפילו חייב בניזקין דהוה ליה חציו ממש ב"י בשם רשב"א לקוץ את האילן ולסתור את הכותל וכמה הזמן ל' יום ואם הדבר נחוץ ויש לחוש שיזיק לאחרים אין נותנין לו זמן רק כופין אותו לסלק היזיקו מיד ב"י בשם ריטב"א נפלו בתוך הזמן פטור לאחר הזמן חייב מפני שהשהה אותם: הגה וכ"ז כשבנאה מתחילתו כראוי אבל אם לא בנאה כראוי ומחמת זה נפל הכותל חייב בנזקה תוס' המגיד פי"ג דנזקי ממון וב"י בשם רבי' ירוחם נל"א ח"א:
פירוש באר היטב חשן משפט תט״ז
1 הזמן. לשון הטור לאחר הזמן והזיקו בין בשעת נפילה בין לאחר נפילה יש להן דין בור כו' וכן כתב הרא"ש וכת' עוד ז"ל ול"ד לאבנו וסכינו ומשאו שהניחן בראש גגו ונפלו ברוח מצויה והזיקו בשעת נפילה דיש להן דין אש דהנך נעשו אש על ידי כח אחרים דהיינו ברוח שהפילן אבל כותל ואילן מחמת עצמן מריעותן נפלו כי ראו שלא היו יכולין לעמוד יותר והזהירו ב"ד עליהן להפילן ולא משום דהולכין ומזיקין ואינו דומה לבור לא גריע מחמת זה וכ"ש דיש לחייבו יותר מידי דהוי אקושר אבן ברגל בהמתו והלכה לר"ה והזיקה ואי משום דאין תחלת עשייתן להזיק שור יוכיח עד כאן לשון הרא"ש. סמ"ע: